בשנות ה-50 של המאה ה-20 התרחש אחד מהסיפורים המרתקים והמוזרים ביותר בהיסטוריה הכלכלית של ארצות הברית – שליטה מוחלטת בשוק הבצל. זהו סיפורם של האחים וינסנט ואנתוני קושמן, שניצלו פרצה בשוק כדי להפוך את הבצל לסמל של תיאבון בלתי נשלט לרווחים.
איך הכול התחיל?
האחים קושמן זיהו שבצל הוא אחד המוצרים החקלאיים הפופולריים ביותר בארה"ב, אך עם זאת, מחירי הבצל היו נתונים לתנודות גדולות בשל גידול עונתי והיצע משתנה. הם החליטו להשתלט על השוק.
באמצעות רכישת כמויות אדירות של בצל – למעשה כמעט כל הבצל שהיה זמין – הם יצרו מציאות שבה הם שלטו באופן מוחלט בהיצע הבצל. המהלך הזה הקפיץ את מחירי הבצל לגבהים לא הגיוניים, מה שגרם לחקלאים ולסוחרים להיות תלויים בהם לחלוטין.
הטריק הגדול
כשהמחירים הגיעו לשיא, האחים מכרו "חוזים עתידיים" (Contracts) לבצל במחירים גבוהים, ובמקביל פעלו להוריד את המחירים בצורה דרסטית על ידי הצפת השוק בכמויות עצומות של בצל. התוצאה: המחירים קרסו, ואנשים שהחזיקו חוזים עתידיים הפסידו הון – בזמן שהאחים קושמן נהנו מהרווחים.
השלכות ומורשת
הפעולות של האחים גרמו לזעם ציבורי עצום, והובילו בסופו של דבר לחקיקה בארה"ב. חוק "Onion Futures Act" שנחקק בשנת 1958 אוסר עד היום על מסחר בחוזים עתידיים על בצל. זהו אחד המקרים היחידים שבהם מוצר בודד הוצא מחוץ לחוק המסחר העתידי.
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
סיפורם של האחים קושמן מזכיר לנו את החשיבות של רגולציה בשווקים פיננסיים ואת הנזק שיכולה לגרום מניפולציה של מחירים. אך מעבר לכך, זהו סיפור על יצירתיות כלכלית – שלעתים קרובות מתנגשת עם אתיקה ואחריות.
בונוס לסוף השבוע: בפעם הבאה שאתם חותכים בצל, זכרו שהוא לא רק הופך אתכם לדומעים – אלא גם היה פעם שחקן מרכזי בסיפור כלכלי מטורף!
